גזר דין בתיק ת"פ 42337-02-10

רקע 

1.         הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-  382(ב)(1) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: " החוק") - בשני מופעים; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק.

2.         מעובדות כתב האישום המתוקן, הכולל שני אישומים, עולה כי ביום 3.4.09 בביתם, בעט הנאשם באגן המתלוננת וחבט באגרופו בכתפה. המתלוננת התקשרה למשטרה בנוכחות הנאשם ולאחר מכן הגיעה לתחנת המשטרה על מנת להגיש תלונה. בנסיבות אלו, שלח הנאשם מסרונים למתלוננת בנוסח: " תרדי מזה בבקשה...אני מתחנן אל תהרסי לי את החיים".

ביום 27.3.09, ירק הנאשם על המתלוננת מתחת לבית הוריו והרים את ידו הקפוצה כאגרוף מול פניה.

עתירות הצדדים ותמצית טיעוניהם

3.         הדיון מתמקד בסוגיית החזרה המתבקשת מהרשעת הנאשם בדין.

המאשימה עתרה להותיר את הרשעת הנאשם בעינה ולהשית עליו ענישה צופה פני עתיד וצו מבחן. גם לנוכח פגיעה תעסוקתית קונקרטית, בהינתן הרשעת הנאשם, סבורה המאשימה כי האינטרס הציבורי הנעוץ בהרשעתו, גובר על נסיבותיו האישיות.

הודגשו חומרת המעשים שבוצעו בשתי הזדמנויות נפרדות, על אופי האלימות שהפעיל הנאשם, הכורך בחובו רכיבי השפלה. נטען כי יש להוקיע ולמגר את תופעת האלימות במשפחה משיקולי גמול והרתעה, כשבעניינו של הנאשם הוקעת מעשיו תמצא ביטויה על דרך הותרת הרשעתו בעינה.

4.         בתימוכין באסמכתאות, עתר ב"כ הנאשם לאמץ את המלצות שירות המבחן, לחזור מהרשעת הנאשם ולהשית עליו צו מבחן.

הודגשו התרשמויות שירות המבחן, הודיית הנאשם שניתנה בהזדמנות הראשונה וחסכה שחזור הטראומה בעבור המתלוננת, עובדת גירושי בני הזוג, התיקון המהותי שהוכנס בכתב האישום, חרטת הנאשם, הפנמתו את פסול מעשיו, המצא העבירות שלא ברף עליון של חומרה לאור שלא נגרמה חבלה למתלוננת, בחירת הנאשם לשנות מדפוסי התנהגותו בעצם השתלבותו בהליך טיפולי, אמירת דברי השיבוש באופן רגשי ואינסטינקטיבי והילוך האימים על המתלוננת בהתנהגות בלבד.

עוד הודגש כי הנאשם כלל לא נעצר במסגרת הדיון בתיק זה וכי הוא נעדר עבר פלילי מכל סוג. בנוסף, הפנה הסנגור לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ולשיהוי מטעם המאשימה בן כשנה וחצי עד להגשת כתב האישום.

הסנגור הוסיף והפנה כי הנאשם משרת בצבא קבע, מסגרת בה מילא שורה של תפקידים שהניבו אסופת מכתבי המלצה ותעודות הוקרה. אלו צורפו כנספחים א'-ג' לכרך האסמכתאות שהגיש הסנגור בגדר טיעוניו.

עוד נטען כי כיום, המשך שירותו של הנאשם בצבא עומד בסימן שאלה ובמידה ותיוותר הרשעתו בעינה, יועמד הנאשם בפני וועדה להתרת חוזים וישוחרר לאלתר מהצבא. נטען כי לנוכח הצטיינותו של הנאשם וקידומו בדרגותיו, הרי שככל שהצבא אינו יכול לוותר על שירותיו, כך הוא אינטרס הציבור בכללותו.

לגישת הסנגור, הנאשם עומד במבחנים שנקבעו בהלכה הפסוקה באשר לאי ההרשעה. עוד הפנה הסנגור לסיום מערכת היחסים הזוגית בדרך מכובדת ולמערכת היחסים התקינה השוררת בין הנאשם לבין המתלוננת מאז ועד כה במטרה לאפשר גידול בנם המשותף.

הסנגור הפנה כי המתלוננת מאפשרת לנאשם לראות את בנם מעבר לשנקבע וכי הנאשם מסייע בכל הדרוש אף מעבר לחיוביו כלפי הקטין. עוד הודגשו עמדת המתלוננת וההליך הטיפולי בו משולב הנאשם, שיימשך בחסות צו המבחן.

הסנגור הוסיף כי הנאשם נכון לרצות צו של"צ ולתרום למרכז לאלימות במשפחה בעיר מגוריו. אמנם, הסנגור הפנה לציפיות הנאשם מסיום ההליך ללא הרשעה, אך כבר אציין בהקשר זה כי לא ראיתי על מה נסמכו ציפיות אלו, שעה שהמאשימה הבהירה כבר במסגרת ההסדר הדיוני בין הצדדים כי תעמוד על הרשעתו (ר' פרו' מיום 18.7.11).

5.         הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה וביקש סליחה על מעשיו שאינם מאפיינים את אורחותיו. עוד הפנה כי כעת בני הזוג מצויים "במקום אחר", הם חברים טובים ומבלים יחד עם בנם. הנאשם הוסיף כי הוא אוהב את עיסוקו בצבא הקבע ומבקש להמשיך בו.  

6.         כעד לעונש נשמע מר יורם לרדו - מפקד מחוז מרכז של פיקוד העורף. העד הופתע עד למאוד לשמוע על המעשים בהם הורשע  הנאשם, שאינם מאפיינים את התנהלותו. נטען כי המערכת הצבאית בוחנת נורמטיביות ומשימת המחוז קשורה בהכשרת אלפי חיילי מילואים, כשהנאשם אחראי על ההיבט הלוגיסטי בהקשר זה

נטען כי משמעות ההרשעה תהא הרסנית בעבור הנאשם, כיוון שבאופן "אוטומטי" אדם המורשע בדין עומד בפני וועדה להתרת חוזים ובדרך כלל העניין מסתיים בהתרת חוזה.